תפקיד התקשורת והבנתה 

על כוחן של מלים בתקשורת


התקשורת במובנה הכללי ביותר, היא תהליך באמצעותו מועבר מידע בין בני-אדם. משמע, תהליך שבאמצעותו משפיעים בני-אדם אלה על אלה, יוצרים תשתית של מוסכמות חברתיות ומציאות חברתית המנחה אותם בעולם משתנה. מה שקובע בתקשורת אינו מה שנאמר ממש אלא מה שמיוחס לנאמר.

התקשורת במהותה היא תלות-גומלין בין אנשים המותנית בייחוס משמעויות ובייחוס כוונות להתנהגויות ואירועים תוך הפנמתם ושימוש בהם להגדרה ומשמעות נוספת בהמשך.

דאנס תאר (והגדרתו מקובלת עלי - א.ז.) את התקשורת כתהליך ספיראלי של ייחוסים, ציפיות ויחסי גומלין המשתנים ללא הרף. הבסיס הנו צר וממוקד ובעקבות השינויים התכופים גדל הבסיס ומהווה מעין פירמידה הפוכה. המשמעויות הניתנות למסרים מותנות בציפיותיו, מטענו, ניסיונו, מקום הימצאו, תחום עבודתו וכד' של הנמען ולמידת מסרים חדשים מכשירה את הנמען למתן משמעויות חדשות למסרים נוספים.

אחת הדרכים לצריכה נכונה, נבונה וביקורתית של אמצעי התקשורת היא הבנת דרכי פעולתה של השפה, שהיא המרכיב המרכזי במדיום התקשורת הכתובה. בתקשורת האלקטרונית יש חשיבות לא פחותה, למראה, הטון, נימת הדיבור וכד'. הבנת השפה, תכונותיה והרבדים השונים שלה, שהתפתחו במהלך הזמן, מגלה את תפקידה המרכזי בצורת החשיבה והתגובה של הנמען. דרך טובה להבנת השפה היא השוואת השפה למציאות המיוצגת באמצעותה.

המציאות הרבה יותר דינאמית ומשתנה מהשפה, כך שלעיתים נוצר צורך בהבניית היגדי דיבור נוספים. בשפה קיימות רמות לשון והפשטה שונות. רמת הפשטה גבוהה במיוחד לא תושמע במהדורת חדשות או בדיווח עובדתי מזירת פיגוע בכל אחד מאמצעי התקשורת. לעומת זאת, נמצא רמות הפשטה ולשון מגוונת יותר במאמרי מערכת או בהגיגי העיתונאים שאינם קשורים לאירוע המיידי. שפה מורכבת ומופשטת נתפסה תמיד כבעייתית לשלטון רודני קיים כפי שבא לידי ביטוי מדהים בספר העתידני 1984 (אורוול 1976). לא בכדי נאסרו הוגי רוח, משוררים ופייטנים במדינות טוטליטריות ונאסרו לקריאה ספרי הגות מסוימים או הוטלה צנזורה על אמצעי תקשורת שונים. או, לחילופין התפתחה תקשורת שקרית כחלק מהמדיניות. התוצר הסופי של העיתונאי כפי שהציבור מקבל אותו בסופו של התהליך מייצג את נקודת המבט של העיתונאי לאחר עריכה. מכאן "שאין ולא יכול להיות, ניסוי ליומרה מצד אמצעי החדשות לסיקור מלא של ההתרחשויות". הסיסמא של "The New-York Times" המופיעה בראש כל גיליון מבליטה היטב את הדואליות והבעייתיות הקיימת: "כל החדשות הראויות להיות מודפסות", כלומר יש כאן קריטריון של בחירה, מה ראוי ומה אינו ראוי לתפיסתו של העורך. מעבר לכך, חשוב להדגיש את חשיבות זמינות המידע העומד לרשות העיתונאי שחלקו לפחות מובא לידיעתו וחלקו (לעיתים החלק הגדול יותר) מוסתר מידיעתו בשל שיקולי הגוף מוסר המידע. ליפמן הבחין כבר בשנת 1922 שחדשות ואמת הנם שני דברים נפרדים. מבחינתו, החדשות הנם הבלטה של חלק מסוים מתוך אירוע שחרג והתבלט. החדשות מצביעות על אירוע קיים בעוד שהאמת מוציאה לאור עובדות נסתרות. בהמשך הוכיחו חוקרי עיתונות שדיווחו אירוע בעיתונים שונים כי כל אחד מציג "אמת" שונה ודיווח מוטה .

ד"ר אבי זלבה